יום רביעי
תאריך: 21.3
שעה: 20:30
מחיר מוזל באתר: 75 ש"ח
מחיר מלא: 200 ש"ח

דור שלישי
הפקה משותפת של התיאטרון הלאומי הבימה ותיאטרון השאובינה בברלין
פרויקט "דור שלישי" בשיתוף עם השואבינה בברלין ינסה לפענח את הקשר בין גרמנים, ישראלים ופלסטינים. הפרויקט מאת ובבימויה של יעלי רונן, יחקור את שורשי הקשר בין העמים וגלגוליו במהלך השנים כפי שהוא משתקף דרך עיניהם של בני הדור השלישי ויאפשר ליוצרים לבחון מחדש את השנים בהן צמחו הנרטיבים המכוננים של שלושת העמים.
יותר מדור שלם לפני שמשתתפי הפרויקט נולדו, קרו התרחשויות דרמטיות המשפיעות על דרך מחשבתם ואורח חייהם עד היום.
ההפקה מנסה להתיר את הקישור המורכב שבין הגרמנים, הישראלים והפלשתינאים. ההפקה מחפשת את היסודות העמוקים ביותר שבין שלושת הלאומים לשורשים שלהם ולצביונם כבני אדם במהלך השנים, תוך התמקדות בנקודות המבט העכשוויות והאישיות של כל אחד ואחד מהמשתתפים.

סליחה, אני מצטער

"דור שלישי" של יעל רונן על הבמה הברלינאית

פטר לאודנבך, סודדויטשה צייטונג, 25.03.2009

"הבדיחה הגרמנית הקצרה ביותר? אושויץ” – כך התבטא פעם במרירות ג'ורג' טאבורי. מידה דומה של סרקסטיות נוקטת הבמאית הישראלית הצעירה יעל רונן בהצגתה החדשה "דור שלישי", העוסקת בפחים ובמלכודות שטומן לנו זכרון השואה. הצגת הבכורה של המופע עלתה השבוע בהפקה משותפת של הבמה הברלינאית ושל התאטרון הלאומי הישראלי הבימה. הדור שבכותרת ההצגה הוא הדור השלישי אחרי אושויץ: נכדיהם של גרמנים ("סבא שלי היה נאצי"), נכדיהם של יהודים אירופים ששרדו את השואה והקימו לפני ששים שנה את מדינת ישראל, ונכדיהם של פלשתינים שבתוך כך גורשו או הפכו לאזרחים מדרגה שניה.

ביצירתה הקצבית של רונן, שחקנים גרמנים, יהודים ופלשתינים מטיחים בקהל את הסיפורים המשפחתיים שלהם, את פצעיהם ואת המועקות שלהם עד שהאוזניים מתפוצצות. השחקנים מציגים את עצמם בשמותיהם האמיתיים, עולים לבמה העירומה והריקה מתפאורה ובסדרה של סצנות קצרות, מהירות ומאולתרות יוצרים עם הקהל קשר אינטימי המפרק את כל מנגנוני ההגנה שלו. אולם הקושי להבחין בין הדמות לבין השחקן המגלם אותה נעוץ לא רק בכך: חלק מתהליך העבודה על ההצגה היה מסע מחקר בן שלושה שבועות בגרמניה ובישראל, שכלל ביקורים ביד ושם ובאתר ההנצחה במחנה הריכוז זכסנהאוזן. ומכיון שלא מדובר בעבר הרחוק, אלא בעבר שנוגע ישירות בבני השלושים והארבעים של ימינו, גילמו השחקנים בחזרות בין השאר את הסבים והסבתות שלהם.

החלקים המביכים שבתרבות הזכרון

ההפקה כולה היא מתקפה אחת גדולה על השגרה הטקסית של תרבות הזכרון הרשמית המכוונת ומתוזמרת היטב. כבר בתחילת ההצגה מנחיתה הבמאית מכה כואבת על אותה תרבות זכרון, כששחקן גרמני צעיר (ששמו, באופן משעשע, נילס בורמן) מסכם במחוה אחת את המרמור ואת הסיפוק העצמי הגרמניים גם יחד. הוא פונה לעמיתו היהודי ישי גולן: "ישי, אני רוצה להתנצל בפניך שוב, באופן אישי. סבא שלך מצא את מותו על הגדר החשמלית של מחנה זכסנהאוזן. סליחה. אני ממש מצטער". אולם גילוי הלב וההסתחבקות המשתפכת של הגרמני מצליחים לעלות על העצבים של גולן. "עזוב את זה!" הוא רוטן, וגורם לגרמני הטוב לשחרר אנחת רווחה: "הלואי שזה תמיד היה קל כל כך...". מה שמתגלה כאן במלוא מוזרותו המעוותת הוא השיח הגרוטסקי, רווי המלל עד להתפקע והחף מכל רגש, המשתמש בזכר הקרבנות לצורך האדרה עצמית: "אני רוצה רק לומר לכם, שאני לא מאמין שדבר כזה עשוי לקרות שוב אי פעם על אדמה גרמנית. אני, בכל אופן, לא מתכון לקחת בזה חלק. אני תומך נלהב בשואה, כלומר באנדרטת השואה בברלין...". שחקן אחר עסוק רק בלחשב מה היה מחירה של אותה אנדרטה.

אולם זו רק ההתחלה; בהמשך הדברים נעשים חדים וכואבים עוד יותר. למשל, כאשר עולות לדיון שאלות בנוגע לזהות גרמנית, יהודית וערבית נוכח ההבדלים בין אברים נימולים לאברים שאינם נימולים, או כאשר שלושה מן השחקנים היהודים מזמרים יחד שיר מחאה קיטשי נגד ביטול הסובסידיות לטיולי בתי ספר לאושויץ: "אל תפסיקו לשלוח אותנו לאושויץ!" הם צועקים. כשהוא מושמע מעל במת תאטרון גרמני, מפיהם של ישראלים יהודים, זה יכול היה להשמע כמו משפט ציני שנועד להמם ולפגוע. אבל שום דבר בהפקה הזו אינו ציני. ההתבדחות על חשבונם של הקרבנות זרה ליעל רונן בדיוק כמו שהיתה זרה לג'ורג' טאבורי, שאיבד חלק גדול ממשפחתו בשואה. המבוכה הכרוכה באי ההבנה בין קרבנות הפשעים למבצעיהם בדור השלישי אחרי אושויץ, שעליה מספר הערב הזה בחכמה ובסרקסטיות, היא רק כיסוי למועקה אוביקטיבית שאי אפשר להמלט ממנה. המבוכה הזו מצביעה על חוסר האפשרות להתמודד מילולית עם פשע כה ייחודי נגד האנושות או "לעבד" אותו – מלה שכבר אדורנו פקפק במידת השימושיות שלה. גם אם המופע של רונן רווי קלילות קברטיסטית, הצחוקים שהוא מעורר שבים ונתקעים בגרון. כמו בקומדיות המרירות של טאבורי, גם ההומור של רונן עשוי ממזיגה של עצב וחוסר אונים נוכח הזוועות.

כבר מתחילתו עורר המופע מחלוקות. בהצגה למוזמנים בתל אביב עזבה בכעס עובדת של משרד החוץ הישראלי את האולם, בהצהירה שהמשרד לא יתמוך בהפקה הזו; לפני הבכורה בברלין מחה ניצול שואה נגד העלאת המופע עוד בטרם ראה אותו. יעל רונן כתבה לו מכתב מכובד ומאופק: "כמו רבים מחברי היהודים לפרויקט הזה, גם אני בת למשפחת ניצולי שואה. חיינו וחיי משפחותינו רוויים עד היום בזכרונות הללו". בדיוק באימה המתמשכת הזו עוסק הערב הזה.

יוצרים

מאת : יעל רונן
בימוי : יעל רונן
דרמטורגיה : עמית אפשטיין , אירינה סודרוך
וידאו : אריק אביגדור

שחקנים

ג'ורג' אסכהדר
נילס בורמן
קונט ברגר
ישי גולן
קארסטן דאלם
אורית נחמיאס
יהודית שטרוסנרויטר
איילת רובינסון
ראודה
יוסף סוויד